"שאף אחד לא ישמע" - דפנה ארגמן כותבת

  • Facebook Classic
קישור לדף הפייסבוק

May 16, 2014

September 14, 2012

Please reload

פרסומים קודמים

אדום

May 16, 2014

1/10
Please reload

פרסומים קודמים

לעבוד עם הבת שלי על ההצגה, אני אמא שלה

December 14, 2013

פעמים רבות שואלים אותי: איך זה בכלל אפשרי? איך יכולת לפנות ללי (לי לוריאן, בתי הבכורה ובמאית ההצגה "שאף אחד לא ישמע") ולהציע לה לעבוד איתך? לפעמים העיניים השואלות מביטות בביקורת ולרוב בהערכה גדולה.

בסופה של ההצגה האחרונה, ניגשה אלי בחורה צעירה והודתה לי, הן על ההצגה והן על השיחה שמגיעה בעקבותיה. לאחר מכן אמרה שהדבר שהכי מקסים אותה הוא הקשר שביני לבין לי והיכולת שלנו לעבוד יחדיו. בעיניים ובלב שלה ראיתי, שגם היא הייתה רוצה אפשרות שכזו לעצמה. הפנייה שלה אלי, הביאה אותי להבנה שעד כה לא הייתה כל כך בהירה לי.

אין בי בכלל מילים בכדי להודות ללי על האפשרות שנתנה לי, על הזכות לעבוד עמה. אולי פעם ייוולדו המילים ואכתוב על כך. אני רק זוכרת שברגע שסיימתי לכתוב והמילים ביקשו לצאת לעולם הרחב, ידעתי גם שאני רוצה לעשות זאת עם לי. היצירתיות שלה כובשת אותי בכל פעם מחדש והרגשתי שהיא זו שתוכל לעזור ולבטא אותי הכי טוב בעולם. המחשבות האלו לא היו בכלל בראש שלי, אבל הידיעה הייתה קיימת. אני אישה שיודעת, בכל פעם נוכחת בכך מחדש. המילים שנשרו לנייר, המילים שמספרות אותי, הן בחרו להיוולד אחרי שעשיתי עבודה גדולה עם עצמי, אחרי שרציתי לחיות ולא למות, אחרי מהלכים משמעותיים של בריאות ושמחה וכך גם מוכנה לעבודה עם עצמי ובהנחייתה של לי.

 

אני אמא, לי הבת. אני מגיעה עם סירים, פלפלים ממולאים, אבוקדו וכדורי תמרים. חיבוקים ונשיקות, פטפוטים של אמהות ובנות, משהו כמו עשר דקות. כשכנסות לחדר העבודה, שתי נשים יוצרות שבוחרות לעבוד יחדיו. לי המובילה ואני מרפה, מרפה, מרפה ומסכימה! זו הפעם הראשונה בחיי שאני יכולה בביטחון מלא למסור את הסיפור שלי למישהי אחרת, בתחושה ברורה של התמסרות ושחרור.

 

ואני חוזרת אל אותה בחורה שניגשה, בסופה של ההצגה האחרונה. המענה שנתתי לה הביא אותי להבין שהפיוס שערכתי עם עצמי ומתוך כך עם אבי, מאפשר לי התמסרות והרפיה מול ועם לי, הבת האהובה שלי.

 

אני מודה על האפשרות להמשיך ולגדול, אני מודה לך על ההקשבה,

דפנה

Please reload