"שאף אחד לא ישמע" - דפנה ארגמן כותבת

  • Facebook Classic
קישור לדף הפייסבוק
פרסומים קודמים
פרסומים קודמים

הרהורים ... רגעים לפני השינה

שנים כל כך פחדתי מעצמי, כל כך לא סמכתי על עצמי, שפשוט הייתי מפוחדת. היום אני כבר לא כזו, אולי רק קצת ... אבל פעם, ממש הרבה ...

כדי להתגבר על הפחדים סיגלתי לעצמי הרגל ובו פעלתי מתוך דחפים. עלה בתוכי רעיון או רצון, התחלתי לפעול למימושו מבלי לתת את הדעת לגבי התוצאה ולאן יוביל אותי. יש שיגידו ספונטנית ואחרים חסרת אחריות. לטעמי זו שיטה בכלל לא רעה.

עם הזמן גיליתי שהפחדים התהפכו להם לתשוקת חיים ושוב אני מוצאת עצמי פועלת מבלי לתת דעת על התוצאה, פשוט מסכימה. אני אוהבת להשתעשע, לטעום ולהתנסות.

כך גם עם ההצגה ~ שאף אחד לא ישמע ~ בכלל כתבתי סיפור, בעצם כתבתי ... בכלל לא ידעתי מה. בכל יום התיישבתי ליד המחשב ויצאו להן כמה שורות. כל יום שעבר הביא עמו עוד כמה אותיות ופתאום נוצרו פסקאות. כשהעמוד הראשון התמלא, נפתח לו העמוד הבא ושוב האותיות והשורות והפסקאות ... וכשהכול נגמר רציתי ספר.

תוך כדי שהקראתי לחברה ולעוד חברה, נזרק הרעיון של ... אני עומדת על במה ואמרתי כן.

בכלל לא חשבתי לאן העניין יתגלגל, פשוט אמרתי כן. במשך עשרה חודשים התמסרתי לתהליך ובכל שבוע אמרתי כן ובאמת שלא ידעתי לאן ... פשוט אמרתי כן.

פתאום מקרה של חיים שבכלל שמתי בצד הופך להיות כל כך מרכזי בחיי. אני כל כך הרבה דברים אחרים ואותו עניין ששמתי בצד הופך להיות המרכז.

אני כל כך שמחה שהקשבתי לאותה חברה ומבלי לחשוב על התוצאה, אמרתי כן לבמה.

ליל מנוחה וחיוך,

דפנה