"שאף אחד לא ישמע" - דפנה ארגמן כותבת

  • Facebook Classic
קישור לדף הפייסבוק

May 16, 2014

September 14, 2012

Please reload

פרסומים קודמים

אדום

May 16, 2014

1/10
Please reload

פרסומים קודמים

לא / שכחתי את השפה של הקווים המתעגלים

December 16, 2012

סדר שנעשה בין ניירות, ספרים, כל מיני בלגאנים. סדר שכזה העלה בין השאר ציורים שציירתי בגיל ההוא. כשהייתי נערה ולא ידעתי להגיד לאף אחד לא, בגיל הזה ציירתי.

אני מסתכלת על הציורים ולא ממש מבינה מיהי זו שציירה. היום, כשאני לוקחת עיפרון ליד, אני לא יודעת לצייר. אני רק יודעת לקחת סמרטוטים, למרוח צבעים, להתמרח בעצמי ואז מתהווה לו ציור. אבל אז, בימים שלא ידעתי להגיד לא, ידעתי לקחת עיפרון ביד ולרשום. הייתי מסתכלת על חפצים, אנשים, על עצמי ומציירת. אחר כך, בגלל שהוא הכריח אותי "לסיים" ציורים, פשוט נמאס לי והפסקתי לצייר. שכחתי איך מציירים. שכחתי את השפה של הקווים המתעגלים. שכחתי שנולדתי בשדה חיטה, שכחתי שנולדתי ליצירה פשוטה.

כמה קל לשכוח וכמה קשה להיזכר מחדש. יחד עם זאת, האם זה טוב או רע ובעצם כמו תמיד אין טוב ואין רע, אלא את מה שיש עכשיו. אני מסתכלת על שפת הציורים שלי היום וכל כך אוהבת אותה, הרבה יותר מהקווים המעתיקים מאז, גם אם הם מתעגלים. בכלל, במריחת סמרטוטים, יש הרבה יותר אפשרות להתעגלות ורכות. אז אולי הרבה יותר טוב ששכחתי ... אולי היה הרבה יותר טוב אם הייתי שוכחת הכול, את כל מה שזכרתי ומתחילה הכול מהתחלה.

אבל באמת, ממש יופי שיש לי קווים מאותם ימים, כך אני יודעת שהיו לי חיים. במיוחד יופי שיש לי ציורים, שבהם ציירתי אותי בכל מיני מצבים. זה סימן אמיתי של חיים, של נערה שנמצאת על פני האדמה. נערה שמשאירה חותם של עצמה, היא נערה שרוצה לחיות. נערה שרוצה לחיות, מוצאת את הדרך להשאיר חותם. משמח אותי לדעת שמבלי לדעת, רציתי לחיות ורציתי להשאיר חותם.

אני שמחה שלא שכחתי הכול ולא שכחתי את כל מה שזכרתי ולמרות הכול התחלתי מהתחלה. אני שמה לב שבכל יום אני מתחילה מהתחלה, לעיתים גם מספר פעמים ביום.

 

התחלות נעימות,

דפנה

Please reload