"שאף אחד לא ישמע" - דפנה ארגמן כותבת

  • Facebook Classic
קישור לדף הפייסבוק

May 16, 2014

September 14, 2012

Please reload

פרסומים קודמים

אדום

May 16, 2014

1/10
Please reload

פרסומים קודמים

סופו של שבוע פעמיים כי טוב ואף יותר מכך

November 30, 2012

הנחתי את המטאטא בצד. לאמיתו של דבר מאוד אופייני לי, כי תמיד אני נזכרת במשהו יותר מעניין לעשות.

הבוקר התעוררתי עם מחשבה מחייכת ובה המשפט שכתבתי בכותרת: "סופו של שבוע....". התבוננתי על השבוע שהיה, פעמיים הייתי על הבמה שבחוץ. המון פעמים הייתי על הבמה שבפנים.

ביום ראשון נשאתי דברים בעצרת המרכזית, ביום המאבק הבינלאומי לאלימות בנשים וביום רביעי עליתי על הבמה לעוד הצגה ששמה "שאף אחד לא ישמע". כל כך הרבה אנשים מקשיבים לי, כל כך הרבה אנשים שומעים, כל כך הרבה אנשים רוצים לשנות. גם ברגע זה אני עם דמעות. 

כשהתעוררתי הבוקר, חשבתי על שתי הבמות שעמדתי עליהן השבוע ומחשבה זו סיפקה את הכותרת "פעמיים כי טוב". מכיוון שאינני מסתפקתבמועט ותמיד יש לי עוד שאיפות, חשבתי.... מה, רק שתי במות? החיוך עלה מיד על הפנים כשנשמתי עוד במה ועוד אחת שעליה עמדתי השבוע. אף אחד מבחוץ לא ידע שאני על הבמות הנוספות, אבל אני יודעת. הייתה לי במת סדר וארגון (אני כזו מין פרא. קניתי לי יומן חדש), הייתה לי במת חזוק הבטחון העצמי (אחרי כל שיחת טלפון לקדומה של ההצגה, העיניים שלי זולגות ואני מחבקת אותי ואומרת לעצמי, כל הכבוד), הייתה לי במת התמודדות עם תקלות טכניות (בהצגה האחרונה התעוררה בעיית תאורה ובזמן ההצגה היו רעשים מבית הקפה ואני כל כך חושבת עצמי לבלתי טכנית וכמובן שועוד איך התגברתי), הייתה גם במת בית (מכבסת, תולה, מבשלת, מנקה, עניינים של ילדים, מה באמת אני אמא?) והיו עוד כל מיני במות... (בכל זאת הזמן קצר, אני חייבת לחזור למטאטא).

בסיומה של כל הצגה אומרים לי שאני אמיצה. לעמוד על במת עצרת ובמת הצגה, זהו עניין הדורש אומץ רב. לעמוד על הבמות של החיים היומיומיים, מבחינתי זהו האומץ הכי גדול.

היה זה שבוע של פעמיים כי טוב ואף יותר מכך. אני כל כך שמחה שבחרתי לחיות!

 

המון נשיקות,

דפנה ארגמן

Please reload