"שאף אחד לא ישמע" - דפנה ארגמן כותבת

  • Facebook Classic
קישור לדף הפייסבוק
פרסומים קודמים
פרסומים קודמים

מעל קברו אמרתי את אלו המילים ...

"אבא יקר, אני משחררת אותך לדרכך; אני משחררת אותי ואת ילדי לדרכנו; אני מודה לך על שהבאת אותי לעולם; אני מודה לך על שחיברת אותי לטבע ולבריאה; אני מודה לך על שהבאת לחיי את אמא שושנה (שהיא אמי השנייה, לאחר שאימי נפטרה); אני נפרדת ממך באהבה". לאחר מכן ראיתי קשת בענן, אחת מין היפות. ולא היה זה ברור עבורי, שאפרד ממנו כלל, שאפרד ממנו מתוך רכות, חמלה ואהבה.

כשתבואו לצפות בהצגה ותראו אותי הופכת מילדה לנערה לאישה, אולי תבינו אותי ואולי לא. אולי תסכימו איתי ואולי לא..... בכל מקרה תגלו שאני אישה כנה.

מתוך אותה כנות שהכרזתי עם עצמי, הבנתי את פשטותם של החיים, את ההנאה שבהתמסרות, את כוחה של הסליחה, את יופיים של החמלה והאהבה.

.

.

.

.

.

.

ובכל אותן נקודות רק רציתי למות.......

במשך השנים, מתוך העבודה שעשיתי עם עצמי, הבנתי את "משחק החיים". הבנתי שאנשים הבאים לתוך חיי, באים ללמד אותי ולעזור לי לצמוח. הבנתי שכל אחד מהאנשים בחיי לקח על עצמו תפקיד במשחק החיים שלי. ישנם אנשים שלקחו על עצמם תפקידים קשים וכואבים וישנם כאלה שלקחו על עצמם תפקידים רכים. אך כל אחד מהם בחר למעשה לעזור לי בדרכי, לעזור לי לצמוח ולהיות מי שאני. כך גם אבי, שגזל ממני את הילדות, שגזל ממני את הנערות, שגזל ממני את היכולת להיות אישה – לימד אותי שיש בי ניצוץ אינסופי של שמחה, לימד אותי שיש בי עיקשות ותאווה לחיים מלאים, לימד אותי שאני אישה ואף אישה נפלאה!

רק שתדעו, שבכלל לא סלחתי לו. כל שעשיתי הוא להיות בעדי ולאהוב אותי. כלומר, מעשה הסליחה היה עניין מתחשב בעצמי.... גם זו דרך לנסות ולשכנע אתכם למה כדאי. תאמינו לי, מאוד כדאי!

כשאבי חלה, מצאתי את עצמי מטפלת ותומכת בו יחד עם שאר בני המשפחה. מצאתי בתוכי אפשרות לרכות ולסליחה; מצאתי בתוכי את היכולת לפתוח את הלב עוד ועוד לרווחה; מצאתי בתוכי קולות של פיוס עם עצמי ועם כל הסובב אותי. כל שנותר לי הוא להודות לו על שהביא אותי לחיים שאליהם אני מתעוררת יום יום בשמחה; להודות לו על שיצר אותי כפי שאני והרי אני אוהבת מאוד את כל כולי. עשיתי זאת כשעודו בחיים, כשאנחנו מביטים האחת אל השני. בכל פעם שנפתח צוהר נוסף בליבי, חשתי שאני משחררת את נפשי, משחררת את נשמתי. כשאמרתי לאבי שאני אוהבת אותו חוויתי את חווית החופש האינסופי.

ישנם אנשים ובעיקר נשים שאינם מסוגלים להבין אותי, להבין את סליחתי לאבי, אך אני יודעת שכדי לחיות חיים מלאים ובריאים היה עלי לסלוח, להודות ולאהוב. רק כך יכולה אני להכיר את פשטותם של החיים, רק כך אני יכולה להתמסר במלוא האמונה לחיים שופעים.

* ומסכימה עם אסנת שחידדה... כשאת סולחת, אין זה אומר שאת מסכימה עם המעשים הנפשעים שלו.