"שאף אחד לא ישמע" - דפנה ארגמן כותבת

  • Facebook Classic
קישור לדף הפייסבוק

May 16, 2014

September 14, 2012

Please reload

פרסומים קודמים

אדום

May 16, 2014

1/10
Please reload

פרסומים קודמים

מגרש ביתי

August 15, 2012

אני יושבת כעת ליד המחשב, קומה שנייה בביתי. רגע לפני ישבתי בחצר, כסא פלסטיק, רגליים שלוחות על השולחן. בין לבין עברתי במטבח ופתחתי דלת של חדר הציור שלי. יש לי עוד תיאורים יפים ונעימים על המרחב הביתי הנעים שלי, אבל הפעם אכתוב על מגרש אחר.

כשאני כותבת על מגרש, עולה בי זיכרון מימי ילדותי בבית ההוא. היינו המון ילדים בבלוק השכונתי ושחקנו יחדיו. במגרש הכדורגל המאולתר אני הייתי השוערת (לימים לי, הבת הנפלאה והבמאית המצוינת, הייתה לשחקנית כדורגל של ממש....).

הצורך לכתוב על "מגרש ביתי", הגיע אחרי ההופעה האחרונה שהייתה בעתלית, מקום מגורי בעשרים וחמש השנים האחרונות.

עד כה עליתי חמש פעמים לבמה עם ההצגה "שאף אחד לא ישמע". כל הופעה הייתה "מגרש ביתי" עבורי. הפעם הראשונה הייתה חזרה פתוחה בפני אנשים שהזמנו. את כולם אני מכירה בדרך כזו או אחרת. הפעם השנייה הייתה בבכורה, שבה מרבית הקהל היה מורכב מחברים המלווים ותומכים בי לאורך השנים. בלעדיהם לא הייתי בחיים. הפעם השלישית הייתה בתל אביב ובקהל ישבו גם חברים מאלו הימים וגם חברי ילדות שלי, הילדים שהיו איתי באותם ימים. בפעם הרביעית הופעתי בפני צוות גן בעתלית ובקהל ישבו נשים שטיפלו גם בילדי כשהיו בגנים. הפעם החמישית, זו שהביאה את הכינוי "מגרש ביתי", הייתה במועדון בעתלית ובקהל היו גם חברים וגם שכנים שאותי מכירים לאורך השנים. לחלק גדול מהם הסיפור שלי היה תגלית ראשונית.

כשאני מתבוננת על חיי אני שמה לב שאני מאתגרת אותי. לרוב פועלת במרחב שאינו ברור מאליו. כך גם לגבי ההופעות הראשונות שאותן בחרתי לערוך דווקא בפני קהל שקרוב אלי במיוחד.

אחרי ההופעה בעתלית חשבתי לעצמי שזהו ויופי, שעכשיו "השטח פנוי" ושעברתי כבר את כל ה"מגרשים הביתיים".

כעת כשאני כותבת אני מבינה.... כל עוד אעלה על הבמה עם ההצגה שהיא סיפור חיי שהוא אני, כל עוד כך.... תמיד אהיה ב"מגרש הביתי". הכי "מגרש ביתי" זה הוא אני בעצמי.

Please reload