לא לזוז בבקשה

כשאני שומעת את צמד המילים "לא לזוז", אני קופאת במקומי. אפילו המילה בבקשה לא עוזרת במקרה זה.

תאמינו לי שלא הייתי מסוגלת לעלות עם ההצגה "שאף אחד לא ישמע" לבמה, אם כבר לא הייתי משוחררת מעולו של הסיפור.... אני חיה היום חיים בריאים, פוריים ויצירתיים. כששואלים אותי מהו עיסוקי אני עונה ~ "אישה שמחה". בתוך מהות השמחה נמצאת כל כולי.

יחד עם זאת ישנן עדיין חוויות שמקפיאות אותי, אחת מהן באה לידי ביטוי בצמד המילים "לא לזוז....".

בכל פעם שאני נדרשת לטיפול שיניים קצת יותר ארוך מהרגיל וצריכה להישמע לבקשתו של הרופא: "לא לזוז בבקשה...", אני נשמעת לו, אבל לאחר מכן אני אבודה, מרגישה כאילו פתחו בתוכי ברז שמרוקן אותי לחלוטין. בכל פעם מחדש אני בטוחה שזוהי הפעם האחרונה שכך אגיב, אבל בפעם הבאה ממש שוב מהתחלה.

פעם חשבתי שחווית האונס תעלם לגמרי מגופי ורוחי, חשבתי שתימחק כליל בעיקר מגופי. עם השנים הבנתי שאני מורכבת מאינסופ מיתרי חוויות חיים. מגוון המנעדים והצלילים של כלל המיתרים הם המנגנים את המנגינה השלמה של "דפנה ~ אישה שמחה". לא מוותרת על אף מיתר, רק בוחרת באיזו עוצמה לנגן על כל אחד מהם. כמו בשאר ענייני חיים, יש לי את אפשרות הבחירה.

מזכירה שגם לך....

תודה על ההקשבה,

דפנה