קווי סיוע - פגיעה מינית - נשים: 1202  גברים: 1203

​כתיבה ומשחק: דפנה ארגמן

בימוי ועיצוב: לי לוריאן

ההצגה מבוססת על סיפור אישי, סיפורה של ילדה קטנה שנאנסה ע"י אביה.
ההצגה מתארת את מסעה מילדות לבגרות, את ההתמודדות מול החברה ששופטת ומאשימה, את התנועה בין הרצון למות לחדוות החיים, ואת הקול שחוזר ואומר ש...ש...שאף אחד לא ישמע.

זהו סיפורה של ילדה קטנה, של נערה יפה, של אישה צעירה, דפנה שמה. זה הסיפור שלי.
שלי ושל ילדות רבות שנפגעו ונפגעות. הדרך שעשיתי אני ומתוארת בהצגה פותחת אפשרות לריפוי ואמונה שאפשר לאהוב.

בקוים עדינים ומנימליסטיים משרטטת העבודה את הסיפור האישי אך גם משאירה מקום להזדהות רחבה ומהווה תמרור אזהרה לחברה להפסיק לעצום עיניים.

העבודה מתאימה למגוון רחב של קהלים, מגיל 16 ומעלה, ויכולה להתמקם במגוון רחב של חללים – תיאטראות קטנים, בתי ספר, מרכזים קהילתיים, חצרות ומרחבים פתוחים ועוד.

ישנה אפשרות לשיחה לאחר ההצגה.

על היוצרות​​

דפנה ארגמן ולי לוריאן, אם ובתה.

דפנה ארגמן​
אישה שמחה, יוצרת ומרפאה בצבע, קול, תנועה ומילה.
ליצנית רפואית ומורת דרך בשבילי החיים. תומכת באנשים בתהליכי ריפוי וצמיחה.
בעבר מתנדבת במרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, חיפה.

לי לוריאן​
אמנית תיאטרון בובות וחפצים, וידאו ויוצרת בין-תחומית.
בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים וקורס 'החממה' לתיאטרון בובות לילדים של תיאטרון הקרון.

זוכת מלגת סטודיו במעמותה במרכז לאמנות ומדיה ע"ש דניאל פסל 2012.

לאתר של לי: http://cargocollective.com/lilorian

 

תודות
עריכה לשונית: ורדה בן-טל
חזרה שבועית: אביבית ונטורה