ראיתי אותו מציץ מתוך הערבוביה שעל שלחן העבודה שלי. עגול, אדום, מונח במהופך. אספתי אותו לכף ידי וחייכתי, חיוך גדול עלה על פני. מצאתי את אף...

פעמים רבות שואלים אותי: איך זה בכלל אפשרי? איך יכולת לפנות ללי (לי לוריאן, בתי הבכורה ובמאית ההצגה "שאף אחד לא ישמע") ולהציע לה לעבוד...

שנים כל כך פחדתי מעצמי, כל כך לא סמכתי על עצמי, שפשוט הייתי מפוחדת. היום אני כבר לא כזו, אולי רק קצת ... אבל פעם, ממש הרבה ... כדי להתגבר...

להתעורר אל תוך הכרה שיש אותי. שיש אותי. שיש אותי. הכרה זו מעלה בי פחד ורתיעה, היא גורמת לזמזום בתוכי. האמנם יש אותי? מי ומה היא אותי?...

סדר שנעשה בין ניירות, ספרים, כל מיני בלגאנים. סדר שכזה העלה בין השאר ציורים שציירתי בגיל ההוא. כשהייתי נערה ולא ידעתי להגיד לאף אחד לא,...

הנחתי את המטאטא בצד. לאמיתו של דבר מאוד אופייני לי, כי תמיד אני נזכרת במשהו יותר מעניין לעשות. הבוקר התעוררתי עם מחשבה מחייכת ובה המשפט...

"אבא יקר, אני משחררת אותך לדרכך; אני משחררת אותי ואת ילדי לדרכנו; אני מודה לך על שהבאת אותי לעולם; אני מודה לך על שחיברת אותי לטבע...

רגע לפני שמסתיימת שנה, רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה. רגע לפני ואני מתבוננת בשנה שחלפה, בנהר חיי שזרם עד כה, באותם חלקים שעדיין לא זרמו...

שבת בבוקר, עוד יום יפה, מכינה לעצמי כוס קפה. מתיישבת בחצר הבית, רגליים מונפות אל על. פורשת לפני את דפי עיתון סופשבוע ורק ממבט בכותרות...

נשימה ראשונה, קול בכי, יניקה. אני קיימת, אני כאן. מרגע זה מתחילים חיי. רוצה, או שאיני רוצה, אני כאן. מתבוננת סביבי ועיני לוכדות את אימי...